הנבטים הובילו תבלינים ובשמים (מור, לבונה) בדרך הבשמים מדרום ערב לחוף הים התיכון ובדרך חצבו בורות מים והקימו תחנות דרך (חאנים) בערך כל 35 ק"מ לאורך הדרך. בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (מאה שלישית המאוחרת עד המאה השביעית) כמה מהחאנים צמחו להיות ערים מרכזיות ומרכזי מסחר, מוקפות חקלאות נרחבת בהשקיה, על טראסות. אחדים מהשרידים מרשימים!
ממשית (ביוונית, ממפיס; בערבית, כורנוב)
כ-50 דרום מזרח מבאר שבע, ממפיס הייתה העיר הביזנטית העשירה בנגב. היא הוקמה בתחילת המאה הראשונה אך צמחה אחרי כיבוש פטרה על ידי הרומאים (106 לספה"נ) ושינוי נתיבי המסחר בנגב. הנתיב הועבר צפונה, דרך מעלה עקרבים וממפיס הפכה לתחנה הראשונה בהר הנגב לאחר העלייה מהערבה. ממפיס הייתה העיר היחידה עם חומה אך זו שימשה לסימון גבולות יותר מאשר להגנה. היא נודעה בכנסיות המרהיבות שלה ובתי התושבים העשירים.
נבקר:
- השער והחומה
- הכנסייה המזרחית, כנסיית הקדושים המעונים
- בית נבטו
- תחנת המשטרה הבריטית
- מאגר המים הציבורי ובית המרחץ
בורות חצץ
מערך בורות מים חצובים בקרטון הרך, נתמכים בעמודים גדולים. הבורות עדיין מתמלאים בחורף אולם עד הקיץ רוב המים מתנקזים.
עבדת
60 ק"מ מדרום לבאר שבע ו-100 ק"מ דרום-מזרח מעזה, עבדת קיבלה את שמה מהמלך הנבטי עבדת (עובודס) הראשון (96 עד 85 לפניה"ס). העיר יושבת על הר ששולט על הסביבה, והייתה התחנה המרכזית בדרך מפטרה לעזה ובשיאה מנתה כ-3,000 תושבים קבועים.
נקודות מרכזיות יכללו:
- הווילה הרומית המשקיפה על החווה הניסיונית שהקים פרופ’ מיכאל אבן ארי כדי לשחזר את החקלאות הנבטית / ביזנטית
- המגדל הרומי, שנבנה על ידי דיוקלטיאנוס בשנת 294 לספירה (כפי שמעידה חציבה על אבן מעל הדלת)
- הגת
- המבצר ומאגרי המים
- כנסיית הקדוש תיאודורוס
- המקדש הנבטי ומרפסת התצפית
- בית המרחץ הרומי
